סיפור החיים של לביא גהסי ז"ל
לביא נולד ביום י"א במנחם אב תשס"ד (29.7.2004), בן לאורית ויעקב ואח לנעם, יגל וידידיה, מהישוב חשמונאים שליד מודיעין.
לאחר הלימודים בישיבה התיכונית "נר תמיד", למד בישיבה הגבוהה "לב תל-אביב" ובמכינה הקדם צבאית "עצם - עצמונה".
לביא היה ילד עם אישיות חזקה ונמרצת. כבר מגיל צעיר בלטו בו האנרגיות והסקרנות. הוריו מתארים אותו כילד עם עוצמות גבוהות, דעתן שהולך תמיד בדרכו הייחודית. הוא היה שובב ומעט מרדן, אך עם השנים עוצמותיו והאנרגיה הרבה שלו הופנו לנתינה אינסופית, שהייתה ניכרת בכל תחום בחייו.
מגיל צעיר, לביא הראה מוטיבציה לעשייה ויוזמה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ופעל בנחישות להשיג את מטרותיו. בכיתה ה' כבר הקים קייטנה, עסק בקנייה ומכירה של אופניים, ואף התנסה בשיווק שותפים. המרחק בין מחשבה למעשה היה אצלו קצר מאוד.
בתיכון, בעקבות אחיו יגל, החל להתנדב בעמותת "קו לחיים", המסייעת לילדים עם שיתוק מוחין. לביא היה מסור מאוד לתפקיד, ובחר תמיד לטפל בחניכים במצבים הקשים ביותר, כשבמשך שלוש שנים ליווה חניך במצב קשה. גם במהלך שירותו הצבאי, כשהיה יוצא לשבתות, לא ויתר על ביקור החניכים.
כישורי הארגון והיוזמה של לביא בלטו גם בעמותה. במסגרת פעילותו, ארגן שבתות אירוח לחניכי "קו לחיים" בערים ובמושבים שונים, ואפשר בכך שבתות של מנוחה למשפחות החניכים, שהיו זקוקות לכך כמו אוויר לנשימה.
לביא היה בעל נוכחות פיזית מרשימה – חזק וחסון, עם חיוך ומעט ביישן. הוא היה חבר נאמן, שתמיד ראה את האחר ודאג לחלש.
סיפור שממחיש את טוב לבו: בישיבה שבה למד, מימנו את הנסיעה לפולין דרך פרויקט מכירת ארבעת המינים - ממכירתם, נהגו לכסות את עלויות הנסיעה. באותה השנה, בשל מגפת הקורונה, הנסיעה בוטלה. לביא, ביוזמתו, הוביל מהלך שבו חלק משמעותי מהסכום שימש לרכישת טיסה בשמי הארץ עבור תלמיד בכיתה שהתמודד עם קשיים חברתיים והתעניין במיוחד בתחום התעופה. זו הייתה מתנה אישית, משמעותית ומרגשת עבורו.
מצ"ב מכתב תודה והשתתפות בצער המשפחה מהתלמיד שקיבל את הטיסה.
סיפור הנפילה של לביא גהסי ז"ל
סמל לביא גהסי ז"ל, לוחם בגדוד 931, במחלקה הפיקודית, חטיבת הנח"ל. נהרג בקרב בצפון רצועת עזה בח' בטבת התשפ"ד (20 בדצמבר 2023). היה בן 19 בנופלו.
לביא החליט להקדים את גיוסו כדי להתחיל בשירות משמעותי. הוא שובץ לחטיבת הנח"ל ובה מצא את מקומו. לביא תמיד היה בחזית – זה שפורץ ראשון לבית, זה שמאתר את האמל"ח שהמחבלים ניסו להסתיר, זה שמוביל.
המפקדים שלו העריכו אותו מאוד. אף שלא תמיד היה החייל הכי ממושמע, הם ראו בו חייל אחראי, חדור שליחות, כזה שמקרין ביטחון ומשרה אמון על הסובבים אותו. במהלך המלחמה מונה על ידם למפקד כיתה, למרות שלא עבר קורס פיקודי - עדות לאמון העמוק שרחשו לו וליכולותיו.
אחיו נעם מספר שלביא היה חדור מוטיבציה ורצה לתרום ולשרת שירות משמעותי בצה"ל. לאחר הכניסה הראשונה שלו ושל חבריו ללחימה בג'באליה, הוא חש סיפוק עצום ותרומה למדינה. הוא ראה בשירות משמעותי למען המדינה את משימת חייו. כמו לאורך חייו עד לשירות הצבאי, לביא תמיד ידע לעבוד קשה כדי ולהשיג את מטרותיו, לא משנה כמה מסובכות או קשות הן היו. המפקדים שלו ידעו שאפשר לסמוך עליו במשימות הקשות ביותר, והוא תמיד דאג, שמי שלידו, ירגיש בטוח יותר.
ביום שלישי, ה-20 בדצמבר, הצוות של לביא והפלוגה נכנסו לשכונת דראג' תופח בצפון עזה והתמקמו במבנה לצורך מנוחה. לפתע חדר מחבל לבית והתחיל לירות לכל-עבר. לביא, שהיה אמור להיות בחדר במנוחה, שמע את המחבל, מיד קם, הסתער וחיסל אותו - בתקרית זו, לביא ספג קליע. במקביל, מחבל נוסף שהיה מחוץ למבנה ירה טיל RPG למבנה. כתוצאה מהפיצוץ, לביא ספג את כל ההדף והרסיסים - ובגופו הציל את חבריו. לביא היה ההרוג היחיד בתקרית זו.
לימים, חבריו סיפרו שסמכו על לביא שאם ייקלעו למצב סכנה, הוא יהיה זה שיציל אותם - וכך היה.
יהי זיכרו ברוך.